פסק-דין בתיק ד"מ 33236-10-12

1.                   זוהי תביעת התובעת לתשלום שכר עבודה, פיצויי פיטורין, דמי הודעה מוקדמת, פדיון חופשה, דמי הבראה, פנסיה, דמי חגים, פיצוי בגין אי מתן העתק מחוזה עבודה, ופיצוי בגין אי הודעה על תנאי עבודה. 

וזהו הרקע אשר אינו שנוי במחלוקת בין הצדדים:

2.                   התובעת היא עובדת זרה אשר הגיעה לעבוד בישראל במתן שירותי סיעוד.

3.                   הנתבעת 1 נזקקה לשירותי סיעוד בשל מצבה הרפואי.

4.                   הנתבע 2 (להלן: ג'וזף) הוא בנה של  נתבעת 1, הוא נתן את הוראות העבודה לתובעת, הוא ששילם לתובעת חלק משכרה ופיקח על עבודתה מעת לעת.

הערה בפתח הדברים

5.                   מצאנו לנכון, בראשית הדברים, לציין את חומרת מה שעלה בראשית חקירתה הנגדית של התובעת. אז נתברר כי התובעת אמנם חתמה על תצהירה ואולם, לא זו בלבד שאינה יודעת מה כתוב בו והוא כלל לא הוקרא בפניה, אלא שאף מעולם לא מסרה גרסתה לבא כוחה. הלה הגיש תביעה ואף תצהיר זה על דעת עצמו ללא שטרח כלל לברר עמה מהן העובדות, כל זאת כאשר לדברי התובעת את סיפורה רק לקו לעובד. מדובר בהתנהלות חמורה ביותר אשר מקומה לא יכירנה במסגרת הליך משפטי כלשהו. לבד מכך, ברי כי בנסיבות העניין אין  עומד בפני בית הדין כל תצהיר של התובעת  ודי  היה בכך בכדי לדחות את מלוא תביעתה, ככל שלא הוכחה מתוך  העדויות האחרות. רק למעלה מן הצורך נתייחס, במידת הנדרש, לטענות התובעת בתצהירה.

מועד תחילת יחסי עבודה בין הצדדים

6.                   התובעת טענה כי החלה לעבוד אצל הנתבעים בתאריך 27.7.09. (סע' 4 לתצהיר). הנתבעים טענו כי התובעת החלה לעבוד ביום 1.9.09 (סע' 7 לתצהיר ג'וזף) וכפי שמצוין בתלושי השכר שנמסרו לה על ידי חברת כח האדם.

7.                   ב"כ התובעת בסיכומיו הודה בכך שהתאריך ה- 1.9.09 הוא המועד הפורמאלי של תחילת העבודה (כפי שמופיע בתלושי השכר, בצילום הדרכון של התובעת שבו מצוין כי אשרת העבודה היא מיום זה, וכך עולה ממכתב ההשמה של התובעת), אלא שלטענתו התובעת החלה בפועל לעבוד עוד בטרם ניתן לה אישור העסקה, וניסיון החיים מלמד שלוקח זמן לקבל את האישורים המתאימים לעבוד, מה שמתאים לגרסת התובעת שהחלה לעבודה כבר ביום 27.7 והאישור נתן לה ביום 1.9. ב"כ התובע הוסיף כי הנטל להוכיח מתי החל העובד לעבוד אצלו מוטל על המעסיק.

8.                   נקדים ונאמר כי לטעמנו לא עלה בידי התובעת להוכיח כי החלה לעבוד אצל הנתבעים ביום 27.7.09. במסמכים שהובאו בפנינו, ושב"כ התובעת הסכים לאמור בהם, נכתב במפורש כי מועד תחילת העסקה הוא 1.9.09. גם העד מטעם הנתבעת, מר ג'ק זנגביל העיד כי הגיע לראשונה לקחת את התובעת מתחנה מרכזית בתחילת חודש ספטמבר.  אמנם הוא לא ידע לומר באיזה תאריך במדויק, אך ידע לומר כי מדובר בחודש ספטמבר הואיל וכבר החלה שנת הלימודים (ר' עמ' 17 ש' 28 - עמ' 18 ש' 2). גרסה זו מהימנה עלינו.

נטל ההוכחה בנוגע לתקופת העבודה הוא נטל שככלל מוטל על התובע (דב"ע נד/23-3, חיים פרינץ נ' נתי גפן, עבודה ארצי, כרך כז' 1, 154). פסק הדין אליו הפנה ב"כ התובעת בסיכומיו (דב"ע נו/149-3 פבל רוזנבאום - עמישב שירותים בע"מ) אשר נטען כי לפיו נטל הראיה הוא על המעסיק, קובע בדיוק ההיפך, ולפיו החזקה היא דווקא שתלוש השכר משקף את המציאות, ובעניינו בתלושי השכר של התובעת נכתב שמועד תחילת העבודה הוא 09/09.

משכך אנו מקבלים את גרסת הנתבעים כי תחילת עבודת הנתבעת הייתה ביום 1.9.09. בהתאם לכך יהיו קביעותינו להלן.

זכאות התובעת לשכר עבודה

9.                   התובעת טענה כי לא קיבלה שכר עבודה עבור התקופה שבין 28.7.10 לבין 4.8.10, היינו 7 ימים, ותבעה סך של 1,148 ש"ח (7*164) בצירוף פיצויי הלנה בסך 2,000 ש"ח.

10.               הנתבעים הודו כי התובעת זכאית לסכום הנתבע על ידה בסך 1,148 ש"ח אך טענו כי יש לקזזו כנגד אי מתן הודעה מוקדמת.

11.               בח"נ העידה הנתבעת כי קיבלה שכר עבור עבודתה בחודש יולי (עמ' 9 ש' 3-6) כך שטענתה כי לא קיבלה שכר מיום 28 לחודש זה, נסתרה מיניה וביה, יחד עם זאת ב"כ הנתבעים אמר בסיכומיו כי לאור עדות זו מגיעים לה 5 ימים, "בהם הודנו גם בדיון הקודם" (עמ' 22 ש' 17) בעוד בדיון קדם משפט הודה כי התובעת זכאית ל-7 ימים (עמ' 2 ש' 17).

12.               משכך אנו קובעים כי על הנתבעים לשלם לתובעת סך של 1,148 ש"ח. בנסיבות העניין אנו קובעים כי סכום זה ישא הפרשי הצמדה וריבית מיום 6.8.10 ועד התשלום המלא בפועל בלבד. 

טענת הנתבעים כי יש לקזז את סכום ההודעה מוקדמת - היא טענה נפרדת שתדון להלן, לאחר שנדרש לשאלת נסיבות סיום יחסי העבודה בין הצדדים.